חיים שלסקי
חיים שלסקי נולד בעיירה לאפי במזרח פולין בשנת 1896 (תאריך מדויק אינו ידוע) ונקרא בלידתו יוסף צבי. אביו, גדליהו שלסקי, נולד אף הוא בלאפי בשנת 1871, ואמו לאה שלסקי לבית סגלוביץ, נולדה בכפר סורז’, שנמצא מעט דרומית ללאפי, אף היא בשנת 1871.
על משפחתו של גדליהו אין לי הרבה מידע, ואינני יודע מתי הם הגיעו ללאפי. השערתי היא, שמשפחת שלסקי הגיעה ללאפי מאזור שלזיה, בדרום מערב פולין, כנראה באמצע המאה ה-19 בחיפוש אחר הזדמנויות כלכליות.
בפולנית, הסיומת -ski בשם המשפחה מציינת השתייכות או זיקה למקום. לכן, שם המשפחה שלסקי, שבאותיות לטיניות אפשר לכתוב אותו Shlasky או Shlaski, כנראה מציין את אזור המוצא של המשפחה שהוא מחוז שלזיה, שבפולנית נכתב Śląsk, ונהגה “שלסק”. האות הפולנית Ś נהגית כמו “שׁ”.
מכאן, שהמשמעות של Śląski היא “שלזי”, כלומר אדם משלזיה. גלגול השם בשפות השונות היה כנראה Śląski –> Slaski –> Shlaski –> Shlasky –> שלסקי. שלזיה הייתה אזור תעשייתי חשוב, עם קהילות יהודיות פעילות במאות השמונה-עשר והתשע-עשרה.
שטחו של אזור שלזיה הוא כ-40,000 קילומטרים רבועים, והוא משתרע משני עברי נהר האודר, ולאורך המדרונות הצפוניים של הרי הסודטים והרי הבסקידים. רוב שטחו של האזור נמצא בשטחה של פולין, לאחר שהועבר אליה מגרמניה בתום מלחמת העולם השנייה. העיר הגדולה והחשובה באזור שלזיה היא ורוצלב, ועיר גדולה וחשובה נוספת היא קטוביץ, המצויה בקצהו המזרחי של אזור זה.
בעיר קטוביץ היה מרכז יהודי חשוב, ובנובמבר 1884 נערכה בעיר הוועידה הראשונה של “חובבי ציון”, שנודעה בשם “ועידת קטוביץ“. במרץ 1912 נערכה בקטוביץ הוועידה המייסדת של אגודת ישראל.
לאה שלסקי לבית סגלוביץ הגיעה ללאפי מהכפר סורז’ שנמצא מעט דרומית ללאפי. על ההיסטוריה של משפחת סגלוביץ למדתי ממסמך שקיבלתי בנובמבר 2015 מדבי קרופקין, גנאולוגית (חוקרת אילנות יוחסין והיסטוריה משפחתית) מארה”ב. חודש לפני כן דבי פנתה אלי דרך האתר MyHeritage, שבו מנוהל עץ המשפחה שלנו, וכתבה לי שהיא עוסקת במחקר גנאולוגי, ושהיא חושבת שהסבתא רבא שלי, לאה שלסקי, היא קרובת משפחה של אדם משיקאגו בשם ברוס לאון – Bruce Leon, שעבורו היא בונה עץ משפחה.
באותה עת לא היה לי הרבה מידע על השורשים המשפחתיים מהצד של סבתא לאה, אך פרטים שמסרה דבי והצלבה עם המידע שהיה בידי, אישרו שאכן יש קרבה משפחתית. דבי שלחה לי את ענפי עץ המשפחה שהיא בנתה, ששולבו בעץ המשפחה שלי, ובנוסף היא שלחה לי מסמך, ששפך אור על ההיסטוריה של משפחת סגלוביץ, משפחתה של סבתא לאה.
המסמך הוא למעשה מכתב שכתבה בשנת 1977 פאולה סטרנברג – Paula Sternberg, שהיא נכדתה של אסתר סגלוביץ, אחת מאחיותיה של לאה שלסקי לבית סגלוביץ.
להוריה של לאה, רייזל והירש לייב (צבי אריה) סגלוביץ, שחיו בכפר הקטן סורז’, היו שמונה ילדים – שבע בנות ובן אחד. רייזל עסקה בתפירת שמלות ועבדה קשה מאוד. היא הייתה אישה מאוד קטנה ורזה, אדוקה וסגפנית. קודם כל היא התפללה, אחר כך היא עבדה ורק לבסוף אכלה. להירש לייב הייתה תחנת קמח. הוא טחן חיטה ודגנים, וייצר קמח לאפיית לחם ועוגות. למרבה הצער הוא נהרג בתאונת עבודה בתחנת הקמח שלו. הבנות היו אסתר, חנה, שרה, לאה, רבקה, יטה ודבורה. לבן קראו לייזר. את סיפורה המלא של משפחת סגלוביץ אפשר למצוא כאן.
לגדליהו ולאה היו ארבעה בנים:
- הבן הבכור למד רפואה ולפני מלחמת העולם הראשונה הוא ברח לרוסיה, בכדי לא להתגייס לצבא. מסיפורים ששמעתי מאבי, ברוסיה הוא נשא לאישה גוייה ונולדו לו שתי בנות. אבי סיפר ששמו היה יוסף, אלא שזה כנראה לא נכון, שכן שמו המקורי של חיים, הבן השלישי, היה יוסף צבי, והוא הוחלף לחיים אחרי מחלה קשה.
- משה, שהיגר לארה”ב, החליף שם את שמו למוריס לסקר. בארה”ב הוא נשא לאישה את אליס סילביה לבית פאט, ונולדו להם חמישה ילדים.
- חיים, סבא שלי, ששמו המקורי היה יוסף צבי, וכאמור שמו הוחלף לחיים, לאחר שהם עלו לארץ והוא החלים ממחלה קשה.
- דוד, שעלה לארץ בגיל 15 יחד עם הוריו. דוד התחתן עם שפרה אולשה, בת דודה של הסבתא של רשקה, אך לאחר כמה שנים הם נפרדו, ודוד נותר גרוש ללא ילדים.
בחודש יוני 1923 נשא חיים (שאז עדין נקרא יוסף צבי) לאישה את בת העיירה, רשקה גולדברג, ושנה לאחר מכן ב-12 ביוני 1924 נולדה בתם הבכורה רבקה רייזל.
ב-18 בפברואר 1926 עלו חיים רשקה ובתם לארץ ישראל, והגיעו לנמל חיפה עם האונייה טרנטו. את החודשים הראשונים לאחר הגעתם לארץ ישראל הם עשו באזור חיפה, כנראה אצל זליג הררי, אחיה של רשקה, או אצל קרובי משפחה אחרים. כמה חודשים לאחר מכן הצטרפו אליהם הוריו של חיים, לאה וגדליהו שלסקי, ואחיו הצעיר דוד.
זמן מה לאחר מכן המשפחה רכשה חלקת אדמה בכפר-סבא ועברה להתגורר במושבה המתפתחת. המשפחה ניסתה להקים משק חקלאי, אך חוסר הניסיון והתמימות היו בעוכריהם. הם נטעו פרדס ליד הבית, שהחל להניב פירות רק שנים לאחר מכן, ואז התברר להם שהערבים, שמכרו להם את העצים, רימו אותם וחלק מהעצים היו עצי חושחש, חסרי ערך כלכלי. הם גם בנו רפת ורכשו עֵגלות מערביי הסביבה במטרה להקים רפת חלב, אלא שהערבים מכרו להם עֵגלות שלא נתנו חלב, וגם כמה עגלים, שהשתוללו כאשר בני המשפחה ניסו לחלוב אותם.
בחיפוש אחר מקורות הכנסה חלופיים, חיים הקים חנות מכולת, ורשקה הייתה אחראית על הרכש ונסעה לקניות בתל-אביב ויפו. אך גם החנות לא הצליחה מבחינה עסקית, בעיקר בגלל חובות, שלקוחות שקנו בהקפה, לא שילמו. לימים החנות הפכה לגלנטריה, שהיו בה בצד אביזרי תפירה מסוגים שונים, גם מכשירי כתיבה, צעצועים, בולי דואר, עיתונים ועוד מגוון רחב של מוצרים שונים ומשונים.
בט’ באב תרפ”ט, 15 באוגוסט 1929, נולד לחיים ורשקה בנם יעקב, הלו הוא אבי. 8 ימים לאחר מכן פרצו מאורעות תרפ”ט, ורשקה, יחד עם ילדיה, הוריו של חיים, ונשים זקנים וילדים מבני המושבה, רוכזו בקולנוע עין-דור, וחיים יחד עם יתר הגברים יצאו לקדם ולבלום את הפורעים הערבים.
1930 מודדים את אדמות כפר-סבא
חיים שלסקי, איוון סודרנקו, אוקראיני שהיה נשוי לדר’ פוגל, הרופאה הראשונה בכפר-סבא, ונחמן פוסילקין, שהיה נשוי לדר’ לאה צוויג, רופאת השיניים הראשונה בכפר-סבא. שלמה דורון, בנם של דר’ צוויג ונחמן פוסילקין, נפל במבצע קדש בשנת 1956.
השנים חלפו, רבקה ויעקב גדלו, וחיים ורשקה הוסיפו חדר ומטבח לחנות ברחוב השרון, ועברו להתגורר מאחורי החנות. ובכל אותם שנים, למרות הקשיים הכלכליים, בית משפחת שלסקי היה פתוח לבני משפחה ומכירים שעלו לארץ ישראל מהגולה, והיו זקוקים לפינה חמה ועזרה בתחילת דרכם בארץ. הבית של חיים ורשקה בכפר-סבא היה בית פתוח לכל נצרך, והעלייה לרגל לבית המשפחה בימי חג, ובעיקר לליל הסדר המסורתי, הפך לאירוע בלתי נשכח לאורך שנים רבות.
ב-9 באפריל 1946 נישאה רבקה למשה חוסיצ’ר, שגר עם משפחתו לא הרחק מביתה של משפחת שלסקי. לרבקה ומשה נולדו שלושה ילדים – לילי, ברוך ונירית, שעשו חייל והקימו משפחות מפוארות.
ב-1 בפברואר 1948 יעקב התגייס לצבא, שובץ לגדוד 13 בחטיבת גולני, ונשלח לעמק יזרעאל. ב-12 ביולי 1948 יעקב נפצע מכדור בעורפו בקרבות שניהלה החטיבה בכפר מזאר על הגלבוע. בתוך הבלגן שהשתרר במלחמה, המשפחה בכפר-סבא קיבלה הודעה שיעקב נהרג. רק לאחר מספר ימים הגיעה ההודעה שמדובר בטעות, ושיעקב שוכב פצוע בבית החולים העמק בעפולה.
ב-18 בפברואר 1956 נשא יעקב לאישה את אילנה לבית פסטרנק, ולהם נולדו שני ילדים – אנכי ואחותי מירב נוסבוים.
חיים היה אדם ישר מאוד, קפדן וחשדן. כל מכירה בחנות הוא הקפיד לרשום במחברת, הרבה לפני הופעת הקופה הרושמת, ורק הוא היה מוסמך לגבות את הכסף מהלקוחות. כאשר פקיד במשרד הפנים שגה באיות שם המשפחה ובמקום שלסקי רשם שליאסקי, התעקש חיים להשאיר את הטעות.
חיים ורשקה שלסקי שמרו על אורח חיים מסורתי. רשקה נהגה להדליק נרות בכל ערב שבת וחיים, שהיה לו מקום של כבוד בשורת המזרח בבית הכנסת הגדול בכפר-סבא, נהג ללכת לתפילה בערב שבת, בשבת ובכל חגי ישראל. בכל שנה ערכו חיים ורשקה ליל סדר פסח בסלון ביתם הקטן, שלתוכו נדחסו כל בני המשפחה, שעם השנים הלכה וגדלה, ואליהם הצטרפו בני משפחת ויסמן מחיפה, ולפעמים אורחים מחו”ל. במוצאי יום הכיפורים התכנסה המשפחה בביתם של חיים ורשקה, לאחל שנה טובה ולשבור את הצום עם פרוסת עוגה, צלחת לפתן (קומפוט באידיש) ומטעמים אחרים שרשקה הייתה מכינה.
לחיים היה כשרון כתיבה ובשעות הפנאי הוא נהג לכתוב סיפורים, חלקם בעברית וחלקם באידיש. חלק מהסיפורים הוא שלח למערכות העיתונים שהדפיסו אותם. בשנת 1969 הוא הדפיס בהוצאה עצמית מחזה שהוא כתב באידיש בשם “צוריק אין מושב-זקנים”, שפרושו בעברית “חזרה לבית אבות”.
חיים הלך לעולמו לאחר מחלה קשה ב-14 בנובמבר 1972, והוא בן 76. רבים מוותיקי כפר-סבא ליוו אותו בדרכו האחרונה, והוא נקבר בבית הקברות נורדאו בכפר-סבא.