רשקה שלסקי
רשקה שלסקי לבית גולדברג נולדה ביום ראשון, 23 במרץ 1902, כ”ב באדר ב’ תרס”ב, בעיירה לאפי במזרח פולין. הוריה של רשקה, אברהם זאב גולדברג, ולאה דבורה גולדברג לבית אולשה, נולדו בעיירה סוקולי, הסמוכה ללאפי, והיגרו ללאפי, כנראה לאחר נישואיהם.
אברהם זאב נולד בשנת 1864. בני משפחת גולדברג היו ידועים כנפחים בעיירה סוקולי, ואברהם זאב למד את המקצוע מבני המשפחה. אחרי שהוא ורעייתו עבור ללאפי אברהם זאב עבד כמכונאי, כנראה במוסך הרכבות שהוקם בלאפי בשנת 1862, וסיפק תעסוקה ליהודים רבים.
לאה דבורה נולדה בשנת 1974 למשפחת אולשה. למשפחתה הייתה מאפייה גדולה בסוקולי, שבה עבדו רבים מבני המשפחה. לאה דבורה הייתה עקרת בית.
ללאה דבורה ואברהם זאב נולדו ששה ילדים:
- פאני, שהיגרה לארה”ב, נישאה לסם כהן, והקימה יחד עמו משפחה בארה”ב.
- חיה, שנישאה לסם וונדלוביץ, ולהם נולדו שלושה ילדים – ברוריה, זלמן ומשה.
סם וונדלוביץ נטש את חיה והיגר לארה”ב, וחיה נספתה בשואה. - ישראל, שרולקה, שהיגר לארה”ב, התחתן ונולדו לו שני בנים.
- רשקה, סבתא שלי.
- איטקה, שנישאה בלאפי לבן משפחת ברנר, ונספתה בשואה יחד עם בעלה ובנם התינוק.
- זליג, שעיברת את שם משפחתו להררי, עלה לארץ, התחתן עם מלכה ונולדו לו שתי בנות.
אברהם זאב, לאה דבורה, הבת חיה והבת איטקה ומשפחתה, נרצחו בנובמבר 1942 בידי הנאצים.
נרצחו בידי הנאצים בנובמבר 1942
בחודש יוני 1923 נישאה רשקה לבן העיירה, חיים שלסקי, ושנה לאחר מכן ב-12 ביוני 1924 נולדה בתם הבכורה רבקה רייזל.
ב-18 בפברואר 1926 עלו רשקה, חיים ובתם לארץ ישראל, והגיעו לנמל חיפה עם האונייה טרנטו. את החודשים הראשונים לאחר הגעתם לארץ ישראל עשו חיים, רשקה והתינוקת רבקה באזור חיפה, כנראה אצל זליג הררי או אצל קרובי משפחה אחרים. כמה חודשים לאחר מכן הצטרפו אל רשקה וחיים הוריו של חיים, לאה וגדליהו שלסקי, ואחיו הצעיר דוד.
זמן מה לאחר מכן המשפחה רכשה חלקת אדמה בכפר-סבא ועברה להתגורר במושבה המתפתחת. המשפחה ניסתה להקים משק חקלאי, אך חוסר הניסיון והתמימות היו בעוכריהם. הם נטעו פרדס ליד הבית, שהחל להניב פירות רק שנים לאחר מכן, ואז התברר להם שהערבים, שמכרו להם את העצים, רימו אותם וחלק מהעצים היו עצי חושחש, חסרי ערך כלכלי. הם גם בנו רפת ורכשו עֵגלות מערביי הסביבה במטרה להקים רפת חלב, אלא שהערבים מכרו להם עֵגלות שלא נתנו חלב, וגם כמה עגלים, שהשתוללו כאשר בני המשפחה ניסו לחלוב אותם.
בחיפוש אחר מקורות הכנסה חלופיים, חיים הקים חנות מכולת, ורשקה הייתה אחראית על הרכש ונסעה לקניות בתל-אביב ויפו. אך גם החנות לא הצליחה מבחינה עסקית, בעיקר בגלל חובות, שלקוחות שקנו בהקפה, לא שילמו. לימים החנות הפכה לגלנטריה, שהיו בה בצד אביזרי תפירה מסוגים שונים, גם מכשירי כתיבה, צעצועים, בולי דואר, עיתונים ועוד מגוון רחב של מוצרים שונים ומשונים.
בט’ באב תרפ”ט, 15 באוגוסט 1929, ילדה רשקה את בנה יעקב, הלו הוא אבי, במרפאה ברחוב יהודה הלוי בתל-אביב. 8 ימים לאחר מכן פרצו מאורעות תרפ”ט, ורשקה, יחד עם ילדיה, הוריו של חיים, ונשים זקנים וילדים מבני המושבה, רוכזו בקולנוע עין-דור, כאשר חיים יחד עם יתר הגברים יצאו לקדם ולבלום את הפורעים הערבים.
השנים חלפו, רבקה ויעקב גדלו, וחיים ורשקה הוסיפו חדר ומטבח לחנות ברחוב השרון, ועברו להתגורר מאחורי החנות. ובכל אותם שנים, למרות הקשיים הכלכליים, בית משפחת שלסקי היה פתוח לבני משפחה ומכירים שעלו לארץ ישראל מהגולה, והיו זקוקים לפינה חמה ועזרה בתחילת דרכם בארץ. ברוריה, זלמן ומשה ונדלוביץ, האחיינים של רשקה, שפרה אולשה בת הדודה של רשקה ועוד רבים אחרים. עבור כולם נמצאה פינה חמה ודאגה בלב. הבית בכפר-סבא היה תמיד פתוח לכל נצרך, ומתדפק, והעלייה לרגל לבית המשפחה בימי חג, ובעיקר לליל הסדר המסורתי, הפך לאירוע בלתי נשכח לאורך שנים רבות.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1930, המצב הכלכלי הלך והחמיר. הפרדס של משפחת שלסקי הניב פרי, אלא שבגלל המלחמה אי אפשר היה לייצא אותו לאירופה, ובני המשפחה נאלצו להמשיך לטפל בפרדס ולקבור את הפרי. בשלב מסוים עלתה יוזמה להפיק שמן אתרי מקליפות התפוזים. הסבתא רשקה ודוד, אחיו הצעיר של חיים, עסקו במלאכה הקשה והמפרכת, אשר הניבה רווח זעום.
בכדי להתמודד עם המשבר הכלכלי המשפחה מכרה את הפרדס והסבתא רשקה יצאה לעבוד, בתחילה בבית החרושת של סבירסקי לסחיטת תפוזים ולימונים, ובהמשך בארגון רשתות הסוואה עבור הצבא הבריטי, ובאיסוף תפוחי אדמה וכרוב בשדות לָמְפֶרְט, שם השכר היה מעט מהירקות שנאספו, וזה מה שבני המשפחה אכלו באותו שבוע.
כאשר המצב הכלכלי הוסיף והחמיר, רבקה נשלחה להכשרה בשדה נחום, ורשקה ויעקב עברו להתגורר בקריית חיים אצל אחיה של רשקה, זליג הררי ומשפחתו.
עם תום המלחמה החלו להגיע בשורות האיוב על השמדת יהדות פולין, על החורבן בעיירות מהן הגיעה המשפחה, ועל רצח קרובי המשפחה שנותרו בפולין. בין הנרצחים היו גם הוריה של הסבתא, אברהם זאב גולדברג ודבורה לאה, אחותה חיה וונדלוביץ, ואיטקה ברנר עם בעלה והתינוק הקטן. הסבתא הקפידה לזכור, להזכיר ולספר על יקיריה שנרצחו, וביקשה ששמן של אחיותיה יחרטו על המצבה שלה. בקשתה מולאה.
ב-9 באפריל 1946 נישאה רבקה למשה חוסיצ’ר, שגר עם משפחתו לא הרחק מביתה של משפחת שלסקי. לרבקה ומשה נולדו שלושה ילדים – לילי, ברוך ונירית, שעשו חייל והקימו משפחות מפוארות.
ב-1 בפברואר 1948 יעקב התגייס לצבא, שובץ לגדוד 13 בחטיבת גולני, ונשלח לעמק יזרעאל. ב-12 ביולי 1948 יעקב נפצע מכדור בעורפו בקרבות שניהלה החטיבה בכפר מזאר על הגלבוע. בתוך הבלגן שהשתרר במלחמה, המשפחה בכפר-סבא קיבלה הודעה שיעקב נהרג. רק לאחר מספר ימים הגיעה ההודעה שמדובר בטעות, ושיעקב שוכב פצוע בבית החולים העמק בעפולה.
ב-18 בפברואר 1956 נשא יעקב לאישה את אילנה לבית פסטרנק, ולהם נולדו שני ילדים – אנכי ואחותי מירב נוסבוים.
הסבא חיים והסבתא רשקה חיו בצניעות רבה. במשך שנים הסבתא בישלה על פתליה, שבהמשך שודרגה לפרימוס. שנים רבות לא היה להם מקרר על חשמל, ואת מוצרי המזון הסבתא אחסנה במקרר, שקורר עם קרח, ובארון אוויר. את מקרר החשמל הראשון הסבתא קיבלה במתנה מאחיה ישראל (שרולקה) גולדברג מארה”ב. מכונת כביסה ותנור אפייה מעולם לא היו לה. שנים רבות היא נהגה להרתיח את הכביסה בתוך דוד מעל מדורת עצים בחצר. את העוגות הנהדרות ואת אוזני המן העצומים היא אפתה בתנור אפייה קטן, שאותו היא הייתה מניחה מעל הגז.
ולמרות הצניעות והאמצעים הדלים ביתה של הסבתא היה תמיד נקי, מצוחצח ומסודר, וכל מי שהיה מגיע לבקר זכה להתכבד בפרוסת עוגה טעימה, במלפפון חמוץ תוצרת בית, בריבה או במעדן אחר. לסבתא היתה מכונת תפירה אותה היא הייתה מפעילה עם דוושה, והיא היתה תופרת בגדים, מצעים, ווילונות ומפות, שעליהן הייתה רוקמת בכישרון רב.
בחצר ביתם ברחוב ויצמן בנו הסבא והסבתא חדר עם מטבחון, שאותו הם השכירו תמורת פרוטות למי שנזקקו לקורת גג. השירותים והמקלחת היו בחוץ בצריפון עץ רעוע. משפחות רבות מכפר סבא התגוררו בחדר הזה בראשית דרכם בארץ.
הסבא והסבתא שמרו על אורח חיים מסורתי. הסבתא נהגה להדליק נרות שבת והסבא, שהיה לו מקום של כבוד בבית הכנסת, נהג ללכת לתפילה בערב שבת ובשבת. ליל סדר פסח נערך בכל שנה בסלון הקטן, שלתוכו נדחסו כל בני המשפחה, שעם השנים הלכה וגדלה, ואליהם הצטרפו בני משפחה ויסמן מחיפה, ולפעמים אורחים מחו”ל. הסבתא רשקה היתה מתחילה בהכנות ימים לפני ליל הסדר, כאשר לעזרתה היו מגיעות בנות המשפחה, שבניצוחה של הסבתא הכינו מטעמים ייחודיים שטעם בלתי נשכח.
במוצאי יום הכיפורים התכנסה המשפחה בבית הסבא והסבתא, לאחל שנה טובה ולשבור את הצום עם פרוסת עוגה, צלחת לפתן (קומפוט באידיש) ומטעמים אחרים שהסבתא הייתה מכינה.
לאחר שהסבא חיים נפטר בחודש נובמבר 1972 ניהול החנות עבר לידי הסבתא, שהמשיכה לנהל את החנות שנים רבות, עד לגיל זקנה מופלג. לאורך שנים רבות היא נהגה לנסוע לבדה באוטובוס לדרום תל-אביב ולהביא סחורה לחנות, וכאשר היא הזדקנה והתקשתה לנסוע אני או אבי יעקב סייענו לה ונסענו להביא סחורה מהעיר הגדולה.
רשקה שלסקי נפטרה בגיל 93, ב-5 במרץ 1995, ונקברה ליד בעלה חיים, בבית הקברות נורדאו בכפר-סבא. עד ליום מותה רשקה הייתה צלולה, פעילה, מעודכנת בענייני היום, ובקשר הדוק עם ילדיה, נכדיה וניניה.